Karin Eden
Lectures and Tours worldwide
קארין עדן
הרצאות וסיורים בעולם
סופסטאר: וואוו בדמותו של האמן
בתקופה בה תחום הבידור, הפרסום והשיווק חולשים על עולמינו, האמנים והאספנים הופכים לידוענים ולמושא התייחסות במדורי הרכילות.
איך קרה שהאמן הפך למושא הערצה או הכפשה? מי הם האמנים ששמים עצמם במרכז הבמה ועד כמה החיים הפרטיים שלהם הופכים לחלק בלתי נפרד מהאמנות שהם יוצרים?
בין האמנים שיעמדו במרכז הדיון: מרסל דושאן, אנדי וורהול, מתיו בארני, מרינה אברמוביץ', אורלן, טרייסי אמין ועוד...
אנדי וו'רהול: מלך הפופ
"לעשות כסף זו אמנות, העבודה היא גם אמנות, ועסקים טובים זו האמנות הכי טובה" (אנדי וו'רהול)
אנדי וו'רהול היה אחד מגדולי האמנים האמריקאים ודמות מובילה באמנות הפופ של שנות ה-60 בארצות הברית.
בתקופה שחגגה סלבריטאיות, טלוויזיה, מזוןמהיר, פולחני הערצה ופרסום, וו'רהול כבר טבע את המונח הפופולארי של ימינו: "15 דקות של תהילה".
בסטודיו שלו- "בית החרושת"- הוא אירח אמנים, פוליטיקאים, אינטלקטואלים, מלכות דראג, ופטרונים עשירים במסיבות ראוותניות וחתרניות.
במהלך ההרצאה נכיר את הפרסונה שנויית המחלוקת והמרתקת של וו'רהול דרך דיון בשלל עבודותיו הידועות: מפחיות הקוקה-קולה ומרקי הקמפבל, דרך דיוקנאות נוצצים של מרלין מונרו, אלביס, ג'יימס דין ואליזבת טיילור ועד להדפסי המשי האייקונים של משפחת קנדי ותאונות המטוסים.
שנות ה-60 העליזות ואמנות הפופ
אמנות הפופ פרצה לתודעה בשנות ה-50 וה-60 של המאה הקודמת בארה"ב ובבריטניה. היא מיוצרת בייצור המוני וזול, צעירה, שנונה, מושכת תשומת לב, סקסית וזוהרת, ומבטאת את רוח התקופה של אחרי מלחמת העולם השנייה: תרבות של שפע כלכלי, תקשורת המונים, תרבות צריכה, מרכזי קניות, קולנוע הוליוודי, ידוענים, מזון מהיר, מוסיקת פופ ופרסום.
האמנים המזוהים עם התנועה, ביניהם אנדי וו'רהול, רוי ליכטנשטיין וריצ'ארד המילטון, עושים שימוש רב בחומרים כמו קומיקס, פרסומות, מגזינים ומוצרי צריכה פשוטים, ומטשטשים את הפער בין ה"נמוך" ל"גבוה".
למה לא היו אמניות גדולות: פמיניזם בארץ ובעולם
התנועה הפמיניסטית היא היחידה שקמה מתוך עולם האמנות ושינתה את דפוסי ההתנהגות והחשיבה בכול תחומי החיים. הגל השני של התנועה הופיע בשנות ה-70 של המאה ה-20 בארה"ב ובאירופה והתמקד באמנות הגוף הרדיקלית שבלטה באמנות המיצג והווידאו בהן הגוף הפך למוקד הפעילות.
אמניות בולטות כמו יוקו אונו, מרינה אברמוביץ', ואלי אקספורט וג'ודי שיקאגו, השפיעו על אמניות נוספות שפעלו באותן שנים בכול העולם וגם בישראל.
ההרצאה עוקבת אחר השפעות התנועה ובוחנת את אופן ההתקבלות של אמנות הגוף הרדיקלית בארץ ובעולם.
מרינה אברמוביץ' "האמנית נוכחת": הסבתא של אמנות המיצג
אמנית המיצג, מרינה אברמוביץ', עוררה סערות רבות בעקבות עבודות גוף רדיקליות שעשתה החל משנות ה-70 של המאה הקודמת בשיאה של תנועת הפמיניזם העולמית ועד היום.
העבודות שבוחנות את יחסי האמן-צופה ואת גבולות הנפש וסף הכאב, נחשבות לאבן דרך באופן בו נשים החלו למקם את עצמן ואת גופן במרכז הבמה ולשבור את התפיסה לפיה האישה היא רק חפץ המיועד למבטו המנכס של הגבר.
מעבודותיה הראשונות, דרך הזוגיות ושיתוף הפעולה עם האמן הגרמני אוליי, ועד לפעילותה מהשנים האחרונות, "הסבתא של אמנות המיצג" הפכה היום לכוכבת-על בעולם האמנות והתרבות ומהווה סמל לנשיות אחרת.
פרידה קהלו ודייגו ריברה: "הפיל והיונה"
"סבלתי משתי תאונות גדולות בחיי... האחת הייתה כאשר החשמלית פגעה בי והשנייה הייתה דייגו. דייגו הייתה התאונה הגרועה יותר" (פרידה קהלו)
כשאימה של פרידה קהלו שמעה על נישואי בתה לדייגו ריברה- גדול ציירי הקירות של מקסיקו ורודף שמלות ידוע- היא כינתה את המאורע: "נישואי הפיל והיונה".
חייה של קהלו היו מלווים בבעיות רפואיות ואתגרים נפשיים מורכבים אותם הביעה בציורים קטנים ופואטיים מלאים ברגש ועוצמה. באותו הזמן, בעלה דייגו ריברה צייר את הבעיות והקשיים של מקסיקו לאור המהפכה המקסיקנית של אותן שנים.
במהלך ההרצאה נדבר על סיפור האהבה השערורייתי והסוער דרך הצגה ובחינה של ציורי בני הזוג המפורסמים, צילומים מאלבום המשפחה, וקריאות מתוך יומנה האישי של קהלו.
חיקוי, ציטוט ושעתוק: היבטים בולטים באמנות עכשווית
בעולם בו לא ניתן כבר לחדש- כל מה שנותר הינו להעתיק יצירות!
חיקוי, ציטוט, שעתוק ומחווה הם ההיבטים הבולטים בעולם האמנות של ימינו- אמנים מתייחסים לעבודות קיימות, מתכתבים עם אמנים מן העבר ומהווה, ומנסים לבטא רעיונות חדשים בדרכים ישנות.
כיצד היבטים אלה מופיעים באמנות העכשווית ואילו הן היצירות המצוטטות ביותר בעולם?
אמנות רחוב נכנסת למוזיאונים: על גראפיטי ואמנות רחוב
בארץ ובעולם, הרחובות מתמלאים יותר ויותר בדימויים שונים- מסיסמאות פשוטות, גרפיטי מורכב ועד קומפוזיציות צבעוניות ומחושבות. בלב ליבה של אמנות הרחוב עומדת תעוזה רבה, פעולה לא חוקית במרחב ציבורי, מאבקי רחוב וכנופיות, אבל בעיקר הרבה מאוד רצון לעורר שינוי ו"לקשט" את הקנבס העירוני.
השיטות מגוונות- תרסיסי צבע, שבלונות, מדבקות וצביעה ביד חופשית- באמצעותן אמני הרחוב פועלים במיומנות, מהירות, יצירתיות ולא מעט יכולת של תפיסה מרחבית.
במהלך ההרצאה נדבר על זרמי ההיפ הופ, ראפ, פאנק והתרבות האורבנית שהתפתחו בשנות ה-70 בניו יורק וסללו את הדרך לצורת אמנות המחאה הבולטת ביותר היום. נבחין בין הטכניקות הקיימות בתחום, ונציג את השמות החמים של עולם אמנות החתרני: מ-Know Hope הישראלי, דרך הציורים שעל חומת ברלין ועד לבנקסי הבריטי המסתורי.
ננסה להבין מה קורה כשאמנות הרחוב נכנסת לכותלי המוזיאון, איך אמן שרגיל לפעול בהיחבא מתרגל לעבודה חוקית, ונבחן האם המחאה שהייתה ברחוב עדיין רלוונטית כשהיא בפנים?
יפן זה כאן ועכשיו! אמנות עכשווית מיפן
מה מאפיין את התרבות היפנית היום? מי הם האמנים הידועים ביותר ומה הנושאים שבולטים בקרבם? מה הייתה ההשפעה של הטלת פצצות האטום על יפן וכיצד הדבר שינה את החברה ואת בני הנוער? מהי תרבות ה"חמוד" ולמה היא מבטאת משבר זהות לאומי?
בהרצאה נדבר על האמנות היפנית שהחלה עם הדפסי משי עדינים של שחקנים מתיאטרון הקבוקי ודימויי נוף, על תנועות בולטות באמנות היפנית במאה העשרים וההשפעות של אלה על עולם האמנות הבינלאומי.
נכיר את האמנים הבולטים, הנושאים הפופולאריים ביותר וננסה להבין איך Hello Kitty קשורה לכל אלה...
אמנות עכשווית מדרום אמריקה
בהרצאה שכולה ניחוח לטיני נדון במגוון הנושאים שבולטים באמנות שמגיעה מדרום אמריקה: מביקורת חברתית, פוליטית ומגדרית, דרך עיסוק במהפכה הקובנית והמהפכה המקסיקנית, ועד התפתחות ציורי הקיר המקסיקנים שהובילו לפריצה עולמית של אמות הרחוב והגראפיטי.
בין האמנים הבולטים: פרידה קהלו, דייגו ריברה, פרננדו בוטרו, ארנסטו נטו, ויק מוניס ועוד...
אמנות עכשווית מארצות סקנדינביה
מעבר לנופים המרהיבים, מזג האוויר המקפיא, הזוהר הצפוני היפיפה, והשיער הבלונדיני שרואים בארצות סקנדינביה, האמנות שמגיעה משם מרתקת ביותר.
בשנות ה-90, אחד הגלים הבולטים של סצנת האמנות באירופה פרץ בסערה מסקנדינביה וזכה לכינוי: "הנס הנורדי".
מבין שלל נושאים מרתקים, בולט העיסוק במיתולוגיות המקומיות, באור הייחודי של האזור, במחשבות על טבע ואקולוגיה ופחד מעידן טכנולוגי.
נראה כי האמנים השוודים, הדנים, הנורבגים, האיסלנדים והפינים חולקים משהו מן המשותף.
הטיב לתאר זאת הנס כריסטיאן אנדרסן במילים:
"We are one people, we are called Scandinavians!"
בין האמנים הבולטים: אדוארד מונק וציורו "הצעקה", קלה אולדנברג, Tal R, אולפור אלייסון ואחרים.
אורות וצללים באמנות
האור באמנות יכול לתפקד כחפץ של ממש או כרעיון מופשט. האור יכול לייצג תקווה או לסמא את העין. האור היווה פתח לבריאה כולה ("ויהי אור") והוא שמקבע את הדימוי בצילום.
בהרצאה נדבר על האור וביטוייו באמנות החל מאמנות הרנסנס, אל עבר הרומנטיקה ועד תפקידו באמנות העכשווית. נראה כיצד האור מפורש, מיוצר ומיוצג על ידי אמנים מתקופות ומקומות שונים ונפענח את משמעויותיו המגוונות- מהאור הפיסי, אל האור המטאפיסי, הרוחני והנשגב.
אמנות ה- WOW: על עבודות אמנות המונעות מאפקט של גודל, רושם והרבה כסף...
"בעידן של רעש סביבתי וחזותי בו כל דימוי טוב כמשנהו- גדול זה הכול, אולי זה הדבר היחיד שישימו לב אליו" (רוברט מוריס)
בעולם של שיח שוטף על חוויית המשתמש, אינטראקטיביות וקולנוע תלת מימדי, עולם האמנות כבר לא מסתפק בציורים על הקירות או פסלים על כנים.
בימינו יצירות האמנות מתאפיינות במשיכה לגודל, להוד והדר, לנוכחות וליצירת רושם. הן משתלטות על חללי ענק, עולות הון עתק ומזמינות את הצופה לגעת, לדרוך, ולהרגיש עם כל החושים.
אבל האם רק גודל העבודה חשוב? האם הטכניקה לעתים חשובה מן המסר? כיצד הפרסונה של האמן הופכת בעצמה ליצירה מרהיבה? איך נראים המוזיאונים שנובעים מאפקט של רושם ופאר? והאם מה שבאמת מעניין זה כמה כל זה עולה?
למונה ליזה יש שפם: הסודות מאחורי הגברת הראשונה בעולם האמנות / כל מה שלא ידעתם על הסיבות שהביאו לכינון מעמדה כמלכת האמנות
המונה ליזה נחשבת לדיוקן הגדול בכל הזמנים, הגברת הראשונה של עולם האמנות ומי שהיוותה השראה לאינספור פרסומות, שירה, ואפילו זיופים וגניבות. היא צוירה על ידי גאון והפכה לפרה הכי קדושה בשיח התרבות המערבית, ועד היום העולם עדיין חי את הבאז סביבה.
אבל ברצינות, למה? מדובר בציור קטן בצבעים קודרים של אישה בעלת זהות מעורפלת, חיוך מסתורי ומשונה ונושא לא מאוד משמעותי מבחינה היסטורית. אז על מה כל המהומה?
בואו לגלות מה מסתתר מאחורי האייקון הבלתי מעורער הזה בהרצאה חד פעמית שתגלה את כל הסודות שלא ידעתם על הגברת: מי היא? האם באמת הייתה בהיריון? איך לאונרדו דה וינצ'י ניצל אותה לביסוס הפולחן סביבו? מי רכש את הציור? ומה קרה בשנת 1911 ששינה את ההיסטוריה שלה?
על זיופים בעולם האמנות
עוד ברומא העתיקה הדרך ללמוד ולהשיג מיומנות הייתה באמצעות העתקת יצירות של המאסטרים הגדולים מיוון. רק כאשר יצירות מזויפות אלה זכו לערך משל עצמן וזיהות האמן נעשתה חשובה, מספר הזיופים עלה ועלה.
היום, למרות הנוכחות של אמצעי מעבדה חדשניים ומתוחכמים, כמעט בכל מוזיאון יש לפחות יצירת אמנות מזויפת אחת... אבל אף אחד לא יודע מזה.
מה חשיבותה של חתימת האמן? מה ההבדל בין העתק, חיקוי, זיוף ומחווה באמנות? האם יש חוק נגד זיוף יצירות אמנות? מי היו גדולי הזייפנים וכיצד נתפסו? ומי הצייר שהכי קל לזייף
המוזיאון לובש פראדה: אמנות ואופנה
כיצד אוסף הבגדים הופך לאוסף של יצירות אמנות? מה קורה לסטטוס היוקרתי של המונה ליזה כשהיא מופיעה פתאום על תיקים, חולצות וארנקים? איך המוזיאונים הגדולים היום משתפים פעולה עם עולם האופנה? והאם יש דבר כזה- "אופנת פרידה קאהלו"?
בשנים האחרונות שיתופי פעולה בין אמנים לבתי אופנה מאתגרים את הגבולות המסורתיים שבין שתי התרבויות הדינאמיות: עולם האמנות הבורגני והאליטיסטי ועולם האופנה הפופולארי והזמין.
לואי ויטון, מרק ג'ייקובס, וראסצ'ה, אלכסדר מקוו'ין ואיב סנט לורן כבר הבינו מזמן שפריטי האופנה הם כבר לא רק מוצר צריכה מסחרי וטרנדי, אלא יצירות אמנות בפני עצמן שרק צריך למצוא איך לגרום להן להיות גם לבישות. לרשותם נעמדו עם השנים אמנים כמו אנדי וו'רהול, קית' הרינג ואפילו סלבדור דאלי שהפתיעו את עולם האמנות עם יצירות שחוגגות צריכה המונית, אופנה והנאה. היום יצירותיהם מתנוססות על גבי תיקים, נעליים, חולצות ואפילו ספלי קפה ומחזיקי מפתחות.
ככל שהאופנה נצמדת לעולם האמנות, תצוגות האופנה נראות כמו פרויקט אמנות שאפתני, צילומי האופנה זוכים להתייחסות מיוחדת, ואפילו החנויות וחלונות הראווה נראים כאילו מקומם במוזיאון.
אז מעבר לעיסוק המשותף בגוף, בזיהות תרבותית, בפוליטיקה ובמיניות, נקודות ההשקה בין עולם האמנות לעולם האופנה הופכות את "האמנות לאופנה" ואת "האופנה לאמנות".
המוזיאון מת מצחוק: על הומור באמנות
כיצד אמנים משתמשים באירוניה, טיפשות, סאטירה וסרקזם בעבודותיהם? האם עבודת אמנות יכולה להיות מצחיקה וביקורתית באותו זמן? האם אמנים עכשוויים לוקחים עצמם ברצינות?
ההומור מפתיע אותנו כשהוא מושך את תשומת ליבנו ומסיח את הדעת מנושאים רציניים. אבל לעתים הוא דווקא זה שמצליח, מתוקף היותו קל ראש, לעמת אותנו עם המציאות. הוא מככב לעתים קרובות בגלריות ובמוזיאונים, ונראה כי זו ההכרה בצורך המיידי של הקהל לצחוק על האבסורד שבחיי היומיום ועל עולם האמנות בפרט. אמנים מאמצים פרודיה, סאטירה, בדיחות ואפילו קומיקס בעבודתם ומשתמשים ביכולתה של הקומדיה לנפץ ולשבור את גבולות הטעם הטוב ולערער על הסמכויות.
פשעים בשם האמנות
מה ההבדל בין ונדליזם לבין הריסת יצירת אמנות לשם האמנות? איפה עומדים הגבולות? ומי הם האמנים שאוהבים להרוס לעצמם את היצירות?
כמה פעמים פגעו במונה ליזה, ביצירות של מונה, בפסלים מוכרים?
ומי האמן ששילם כסף בשביל שישרפו לו את הפסל?
מי מפחד מפוסט מודרניזם?
המונח פוסטמודרניזם מתאר את השינויים שהתרחשו בחברה ובתרבות בעולם המערבי החל משנות ה-60 של המאה העשרים ועד היום. הפוסטמודרניזם מתנגד לכל מה שהיה לפניו: כמה שפחות- זה יותר משעמם, ויש לתת לציבור את מה שהציבור אוהב.
במילים אחרות- הרבה רעש, צבע, ריבוי קולות, רבגוניות, קץ כל האדיאולוגיות ושלילת האמת האחת. במקום אלה חוגגים תרבות צריכה ושופינג, ניו אייג' ומיסטיקה, פרסום ומיתוג, בידור וסיפוק מיידי.
באמנות שנוצרת בולטים היבטים של חיקוי, ציטוט ושעתוק הקיים, טשטוש גבולות המוסר, הדת והמגדר, וערעור על כל החוקים.
ובסוף אנחנו שואלים- מה זו בכלל אמנות? והאם כל דבר יכול להיות אמנות?
מי מפחד מפוסט מודרניזם?
המונח פוסטמודרניזם מתאר את השינויים שהתרחשו בחברה ובתרבות בעולם המערבי החל משנות ה-60 של המאה העשרים ועד היום. הפוסטמודרניזם מתנגד לכל מה שהיה לפניו: כמה שפחות- זה יותר משעמם, ויש לתת לציבור את מה שהציבור אוהב.
במילים אחרות- הרבה רעש, צבע, ריבוי קולות, רבגוניות, קץ כל האדיאולוגיות ושלילת האמת האחת. במקום אלה חוגגים תרבות צריכה ושופינג, ניו אייג' ומיסטיקה, פרסום ומיתוג, בידור וסיפוק מיידי.
באמנות שנוצרת בולטים היבטים של חיקוי, ציטוט ושעתוק הקיים, טשטוש גבולות המוסר, הדת והמגדר, וערעור על כל החוקים.
ובסוף אנחנו שואלים- מה זו בכלל אמנות? והאם כל דבר יכול להיות אמנות?
אמנות בעידן הדיגיטלי
כיצד הפך העידן הדיגיטלי לחלק בלתי נפרד מעולם האמנות? כיצד אמנים משתמשים במחשבים לשם יצירת האמנות, ומה קרה למכחול ולבד? מה הם הקווים המאפיינים את דמותו של האמן הדיגיטלי ואת הסטודיו שלו? מה קורה ליצירת אמנות שאפשר לבחון דרך המסך הביתי ואפילו מהסמארטפון? איך מתמחרים יצירה כזו? ובכלל, מה יהיה סופם של המוזיאונים שמבקשים לשמר ולאסוף יצירות אמנות המבוססות על טכנולוגיה שאחרי חצי שנה כבר לא רלוונטית?
אימהות ואי-מהות: בין יצירה ליצירת משפחה
באמנות המודרנית והעכשווית ניכרת חתירה תחת דימויים מסורתיים של אם וילד, ואף על פי כן, "מיתוס האם", "אם כל חי", "אמא אדמה" ו"ויוצרת הבריאה" עודם מושגים מקודשים בחברה שמקשים על ייצוג הפן האחר והקודר של מה שקורה אחר כך.
במהלך ההרצאה נסקור את התפתחות ייצוג האם באמנות ובתרבות, החל מהדימויים הקלאסיים של מריה וישו וארבעת האימהות הגדולות ביהדות, דרך תפיסות אחרות שרואות באישה "כלי קיבול" להכנת הילד, ועד לחגיגת המצאת הגלולה למניעת היריון, שאיפות למימוש קריירה וקידום מעמד האישה.
מהו מקומה של האישה-האם ביחס לאישה שמתנגדת ומערערת על תפישת האימהות? ואיך מתייחסים בתרבות ובאמנות לנושאים שלא נהוג לדבר עליהם: דיכאון לאחר לידה, רצון לעצמאות, אלימות במשפחה, קשר בין אם לילד ואב לילד.
הפאם-פאטאל: ייצוג האישה הקטלנית
הפאם פאטאל מוגדרת כאישה המנצלת לרעה את עוצמתה כדי להפיל ברשת את הגיבור חסר האונים. זוהי אישה יפה, ארוטית ויצרית, שכוח המשיכה שלה משתק את כוחו של הגבר ופוגע בו עד אובדן.
ייצוג הפאם פאטאל משתנה לאורך ההיסטוריה ונצבע גוונים שונים: החל מהדמויות המקראיות כמו חווה, לילית, בת שבע, יעל ושלומית, דרך "האישה החדשה" המודרנית כמו מרלן דיטריך ואניטה אקברג, ועד לנשים שהיוו "סמל סקס" כמו מרלין מונרו ובריג'יט בארדו.
לצד אלה ניכר הפחד מנשים כפי שהופיע בדימויי האישה כערפדה במאה ה-19, כמו גם שנאתן בקרב האמנים הסוריאליסטיים.
ייצוג נשים וגברים בפרסומות: אובייקט מיני או היפוך מגדרי?
כיצד סדרות טלוויזיה כמו "סקס והעיר הגדולה" ו"בנות" משקפות את מעמד האישה היום? האם זהו פמיניזם או קריאה להעצמה נשית? איך הקמפיינים של "דיאט קוקה-קולה" שינו את פני ההיסטוריה והיבטים מגדריים בחברה?
במהלך ההרצאה נדון בפרסומות שונות שמציגות נשים וגברים כאובייקטים מיניים ומושאי תשוקה. נדבר על אופן העברת המסרים בפרסומות ואיך אלה משקפים את התרבות של ימינו. נבחן לעומק האם באמת אחרי שנים של החפצת נשים למבטו הבוחן של הגבר חל שינוי ומעתה גם הגבר הוא אובייקט מיני.
מיצב והפוליטיקה של המרחב
כמו דברים רבים אחרים בעידן הדיגיטלי והגלובאלי, גם האמנות נמצאת בתהליך שינוי מהותי בעת העכשווית. מונחים שהפכו שגרתיים בחיינו כמו: "חוויית המשתמש", "ידידותי למשתמש", "אינטראקטיביות", ו"עשה זאת בעצמך", הפכו לבלתי נפרדים גם מתיאור עבודות אמנות.
ההרצאה בוחנת את המהלך שעובר המיצב מהמחצית השנייה של המאה ה-20 ועד היום: מתפיסת חלל מסוים וספציפי ועד לתפיסת חלל אישי המתקיים בדמיונו של הצופה.
נתייחס להשפעתו של העידן הדיגיטלי על מיצבים במרחבים וירטואליים המשנים את האופן בו הצופה תופש את גופו וסביבתו. נהיה עדים למיצבים חושניים וספקטקולריים המייצרים אובדן יכולת התמצאות בחלל תוך שימוש ב"לא חומרים" כמו חושך, רוח, אור או אדים.
נבחן את תפקידו ומקומו של המוזיאון העכשווי לאור הפופולאריות הגוברת של מיצבים זמניים: איך מציגים מיצב זמני? כיצד הוא יכול להיכנס לאוסף המוזיאון? מדוע המוזיאונים מממנים מיצבים כאלה? איך המוזיאון משנה את אופיו ואת עיצובו על מנת להתאים עצמו לתצוגת מיצבים? והאם אנחנו חייבים להיות נוכחים בתוך המיצב בשביל לחוות ולהבין אותו, או שמא יהיה זה מספיק לראותו דרך צילום בספר?